תערוכה ב- "בית הלבן" , קיבוץ ניר עוז, שבעוטף עזה.

כתבת רקע לתערוכה בה נכתב,
שהאמנות שלי אסורה לתצוגה לציבור הרחב !
מעריב, המוסף לשבת,
25 בפרואר 2005

כל שראיתם וקראתם הנם בגדר אמנות אסורה.

מדוע אסורה?

הרי רגשות המביעים שייכות לאדמה ולמקום מוצגים במוזיאונים שלנו. בזאת אתם הרי צודקים. רגשות, מחשבות ויצירות שיש בהם הבעה של שייכות עמוקה לארץ הזו מוצגים לרוב במוסדות האמנות המעצבים את דעת הקהל במדינת ישראל. רק לא אם הם מיוחסים ליהודים. על יהודי נאסרה הבעת רגשות ומחשבות אלו, אם נפשו חפצה שיצירתו תוצג במוסדות התרבות והאמנות של מדינת ישראל.

יהודי שמעז, עונשו נידוי. ההסבר לנידוי, בחוסר רגישות לסבלו של הנכבש.

האוצרים, האחראיים על התכנים אליהם נחשפים, המבקרים במוזיאונים, כולל ילדי בית-ספר וגנים, עמלים ללא לאות להחדיר לתודעה הקולקטיבית של אזרחי ישראל כי היהודים הם כובשים בחבל ארץ זה. זוהי תמונת המצב נכון להיום. ואם זוהי תמונת המצב במדינה שהוקמה על בסיס הרעיון הציוני שמטרתו שיבת ציון, למה ניתן לצפות מעמים אחרים?

יונה לוי-גרוסמן