"קסם הקוסמוס"

ב"פארק קרסו למדע" - באר שבע
 

ציור 166

"כרזת התערוכה "

יונה לוי גרוסמן,
לארי אברמסון,
בועז אהרונוביץ,
גלעד אפרת,
נחום טבת,
מוחמד סעיד כלש,
דורית פלדמן
ראובן קדים .

אבק של כוכבים
ויליאם בלייק ( William Blake ) , משורר וצייר אנגלי ( 1827-1757 ) , כתב שיר בשם "האותות והמופתים של התמימות". בבית הפותח הוא כותב:-
"לראות את העולם בתוך גרגר חול,/ והשמים בפרח בר / לאחוז באינסוף בכף ידך, / ואת הנצח ברגע".
מערכות כוכבים - החלק הגדול ביותר ביקום, המקרו - וגרגר החול - החלק הקטן ביותר, המיקרו - המתאפייניפ בכך שהם עשויים ממרכיבים פשוטים ובסיסיים. נוכל לכנות את המרכיבים האלה בשמות שונים: אותיות או אותות, מספרים או אטומים, גלי אנרגיה, תדרים או חלקיקי חומר, צורות, צלילים או צבעים.
סוד הקסם של כל המערכות הלל הוא פשטות וסדר. כמו שכתב ויליאם בלייק: אם נדע להתבונן בריכוז ובקפידה ונפעיל את הדמיון החופשי ממגבלות, נוכל לגלות שהמיקרו והמקרו אחד הם: כל תבנית היקום כאילו "מקופלת" ו"מכוווצת" בכל עלה, בכל גרגר חול או בכל תא מגופינו.
המשפט "כולנו אבק של כוכבים" הוא רמז פיוטי לכך שכולנו - בני האדם, בעלי החיים, הצמחים, הסלעים או החולות - נוצרנו מאותם מרכיבים אשר יצרו את כוכבי הלכת. כל אטום שמרכיב את כדור הארץ וכל מה שבו היה, פעם, בנקודה מסוימת, בתוך כוכב פועם. כל החלקים של היקום יוצרים ומרכיבים שלם אחד גדול של היקום.
צורות יסוד וצורות מורכבות
התערוכה קסם הקוסמוס מורכבת מעבודותיהם של אמנים ישראלים אחדים שמגיבים ומתיחסים באופנים ובאמצעים שונים למבנה היקום. מבטם של האמנים משייט בין גרגר החול הזעיר כעולם ומלואו, דרך מבט על פני-שטח של כוכבים ועד למבנה של גלקסיה ספירלית.
האמנים מתייחסים בעבודותיהם לנושאים כמו: כוכבים וגלקסיות ממשיות ומטפוריות-דמיוניות, צורות יסוד תבוניות של סדר ואי-סדר (כאוס), מבני פרקטל טבעיים, צורות גיאומטריות תרבותיות, קסם הבריאה, לתחושת 'הנשגב' שבסדר הקוסמי, אסוציאציות והמשמעויות האישיות שמתעוררות באמצעותן לנוכח ההתבוננות בקסם שבקוסמוס ועוד.
התרחשות מתמדת
זהו "מצב העניינים" בקוסמוס: התרחשות מתמדת ומתמשכת של בריאה ויצירת חיים השלובה בקריסה, הרס ומוות, וחוזר חלילה. התיאור המטפורי למצב המעגלי הזה - של יצירת עולמות, קריסתן ובריאה מחדש - מופיע בדמותו של הפניקס, עוף החול המיתולוגי: עוף אחד ושמו חול....אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאת מקינו ושורפתו ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחי" (בראשית רבה י"ט).
פרופסור חיים מאור , אוצר התערוכה.