ובכן, אמנם עם פרוץ הלחימה על ארץ-ישראל ב1948 היו בארץ שני שליש ערבים ושליש יהודים, אבל, לא כל הערבים היו בארץ-ישראל מאז ומקדם. או שיש מי שיטען (כמו בנספח להגדרת האו"ם לפליט) כי כאשר ערבי נמצא בארץ שנתיים הם שווי ערך ל – "מאז ומקדם".

אבל, מי שהאמת היא נר לרגליו, עבורו שנתיים הם שנתיים. אם כך, מדוע התעקשו מדינות הליגה הערבית לקבוע שנתיים? מדוע לא חמש שנים? או עשר? ואם כל הפליטים, לטענתם, היו כך או כך מילידי הארץ אז לשם מה כל המאבק לשינוי ההגדרה?

מכאן, למען נוכל לדון באופן נכון בנושא הדמוגרפיה של א"י יש ללמוד ולדון גם על תהליך ההתיישבות הערבית בארץ-ישראל בעת החדשה.

השלטון העות'מאני הזניח את א"י שהייתה פריפריה נידחת עבורו. רוב האוכלוסייה, שהייתה יהודית ונוצרית התרכזה בערים המרכזיות שגם הן היו מדוללות ונחשלות והתמקדו בעולי הרגל שהגיעו למקומות הקדושים. ומחוץ לערים נדדו הבדואים להם הייתה הארץ מעבר בין מצרים לערב.
ספרים של שליחים אשר מיפו את אוכלוסיית הארץ מטעם האפיפיור, ממלאים את ארכיוני הוותיקן ומעידים על כך.

שנת 1831 היא שנת ציון בשינוי הדמוגראפי בא"י. איברהים פאשא, בנו של שליט מצרים כובש את הארץ כמעט עד קושטא ומסיבות לוגיסטיות ופוליטיות מיישב פלאחים מצרים על אדמת ארץ-ישראל. במסגרת ביסוס שלטונו הוא טובח בבדואים ואוכלוסיות אחרות. ב - 1841 צבאו נהדף ע"י העות'מאנים ושארית צבאו מתפזר בין השכונות תוך כדי שריפת מקומות יישוב כמו חברון ורציחת אוכלוסייתן. זוהי תחילת ההתיישבות הערבית בא"י. כמחצית מאוכלוסיית יפו הפכה מצרית. מאוחר יותר הם יתפשטו לתל כביר ויבנו את  סכנת אבו-כביר ואת סכנת אל-מצריה שתבנה מלבנים שהוחרמו בתקופת מלחמת העולם הראשונה מבוני תל-אביב ותקרא, עם הזמן, מנשייה.

        ב 1857 כאשר השלטון העות'מני מבין שהפריפריה של האימפריה ריקה מאדם ובכך מזמינה פלישות עוינות, הוא יוצא בקריאה לעולם לבוא וליישב את הארץ. כך התיישבו בא"י פליטים אלג'ירים כמו מש' אל-חוסייני שברחו ממולדתם אחרי מאבק רווי דמים על השלטון שם,   צ'צנים שברחו ממכורתם על רקע מלחמתם ברוסים. ובוסנים, כאשר נכשלו במאבקם באוסטרים. וכמובן, גם הטמפלרים, האמריקאים ואחרים.

מתיישבים אלו זכו לקבל אדמות ותמיכה כלכלית מהשלטון העות'מני. לעומת הקשיים בהם נתקלו היהודים של אותה התקופה משום שהיהודים היו הקבוצה היחידה לה היו שאיפות לאומיות בחבל ארץ זה. ואלו שהצליחו להגיע לא"י  נאלצו לרכוש במחיר מופקע אדמות שלא היו  ראויות להתיישבות באותה עת, בין היתר בגלל קדחת המלריה. רוב האדמות שהיהודים הצליחו לרכוש היו לא ראויות להתיישבות או האדמות שנמסרו ע"י העות'מאנים לאלג'ירים ואלו, מאסו בהן ועברו לחיות בדמשק או בירות.

חיפה 1875

גל נוסף של התיישבות מצרית בא"י קורה אחרי גמר כריית תעלת סואץ ב - 1869 כאשר פלאחים מצרים שעבדו בעבודות הכרייה לא יכלו לחזור לביתם ולאדמותיהם שנמסרו לאחיהם שנשארו בבית. פועלים אלו עולים צפונה ומתגברים את היישובים המצרים שקדמו להם.

ישור חולות לבניה בתל-אביב 1909

אבל, ההתיישבות הערבית המאסיבית ביותר חלה עם כיבוש הארץ ע"י האנגלים. לאחר כיבוש הארץ ע"י האנגלים ב – 1917.  ב- 1.11.1917  יצאה אנגליה בהצהרה בשם "הצהרת בלפור"  להקמת בית לאומי לעם היהודי בשטחי שלטונה בפלסטינה. פלסטינה דאז חלשה על שתי הגדות של הירדן.

מאוחר יותר שטחי פלסטינה המזרחית לירדן נמסרים לעבדאללה כאות תודה על עזרתו במלחמה נגד העות'מאנים ואילו "התודה" ליהודים שעזרו במלחמה זו הייתה בצורת חוקי הספר הלבן הראשון ב – 1922מתוך שלושה.  חוקים אלו נוסחו כדי להשקיט את כעסם של הערבים במצריים, עיראק, סוריה וכ"ו שלא ראו בעין יפה מתן זכויות ריבוניות ליהודים שהיו ד'מים בעיניהם. ואת התמרמרותם של ערביי א"י על העדפת היהודים על פניהם. במסגרת חוקים אלו הוגבלה עלייתם של יהודים לא"י במכסות אשר גודלן היה תלוי במידת הלחץ של הערבים על השלטון האנגלי.

וכך, בשעה שחוקי הספר הלבן מנעו מיהודים רבים לעלות לא"י לפני מלחמת העולם השניה ואף למלט את נפשם מציפורני הנאצים תוך כדי המלחמה באירופה וצפון אפריקה, בה בעת לא הייתה כל מניעה מערבים להגר מארצותיהם מצפון, מערב ודרום הארץ אל תוככי א"י. והם עשו זאת בהמונים. חלקם בעקבות פרנסה ויחס טוב שקיבלו אצל היהודים שעסקו בהפרחת השממה ויבוש ביצות. חלקם אחר עבודה במחנות הצבא הבריטי. חלקם הובאו ביוזמת הבריטים וחלקם נהרו לקריאתו של חאג' אמין אל-חוסייני לבוא ולהתיישב בארץ וכך למנוע מיהודים להתיישב בה.

יהודים מייבשים ביצות בכברה 1925

נחזור לתוספת בהגדרת הפליט. שנתיים לפני 1948 היא 1946. שנה קודם נסתיימה מלחמת העולם השניה. שרידי הפליטה של העם היהודי ממחנות ההשמדה מנסים להגיע למולדתם. הם מנסים בדרכים רבות אך ברוב המקרים אוניות המעפילים נתפסות ע"י הצי הבריטי ומורחקות מהמולדת.

ב- 21 ספטמבר 2010 פרסם   פרופסור קייט' ג'פרי   מאוניברסיטת קווינ'ס בבלפסט את ההיסטוריה של השירות החשאי המלכותי הבריטי MI6 בתקופה שבין 1909 ועד 1949 . פרופסור ג'פרי מציין בספרו שבמסגרת מבצע " מבוכה " אנשי השירות החשאי MI6 הבריטי ב- 5 מקרים חבלו באניות המעפילים בנמלי המוצא שלהם באירופה במסווה של ארגון ערבי פקטיבי. אחת מאניות המעפילים בשם " סטרומה " אף הוטבעה ע"י צוללת רוסית. מתוך 769 שהיו על סיפונה ניצל מעפיל 1 בלבד. אחת התוכניות של השירות החשאי המלכותי הבריטי MI6 כללה הפצצת אנית המעפילים "אקסודוס" על כל 4,500 המעפילים שעל סיפונה.

פרפ' קייט' ג'פרי וספרו החדש

ועדת   אונסקו"פ   (הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ישראל) כהמשך לועדת פיל מסתובבת בארץ-ישראל המערבית לירדן וממפה את אוכלוסייתה במטרה לחלקה בין היהודים לערבים על-פי מפקד האוכלוסייה היושב בכל אזור ואזור. היהודים נבלמים מלהגיע למולדתם אך הערבים עוזבים את בתיהם ומולדותיהם נוהרים בהמוניהם לפלסטינה.  התוצאה לכל זה היא מפת החלוקה של  ארץ-ישראל 1947.

אלו הן השנתיים שבעתיין הוקמו ונתמכו מחנות הפליטים הפלסטינאיים והן גם  אלו שקיבעו את הנתון של היחס של שני שליש ערבים לעומת שליש יהודים שחיו בא"י עם פרוץ מלחמת העצמאות ב – 1948.

באר-שבע 1869

  ולבסוף, יש לי שתי תהיות אותן אציג כאן לפניכם.

הראשונה:-
היכן המפתחות של בתי משפחתי שהושמדו בשואה? והיכן מפתחות בתי היהודים שנרצחו בחברון ב- 1928? והיכן המפתחות של בתי 250 משפחות היהודים שחיו מאות בשנים בעיר עזה ונסו על נפשם מהעיר באותה שנה ממש?
מדינת ישראל קלטה פליטים לרוב, היכן כל המפתחות של כל הפליטים היהודים שהגיעו מכל ארצות ערב ומאירופה?
האם חשבתם מתי נמצאים בידינו מפתחות בתינו? כאשר אנחנו נסים על נפשנו? או אולי כאשר נכנסים ורוצחים אותנו בתוך הבית? בדרך כלל מפתח ביתי נמצא בידי כאשר אני יוצאת בצורה מסודרת מפתח ביתי!

התהייה השנייה היא:-
בעקבות מלחמת העולם השנייה, מאות מיליוני בני אדם מצאו עצמם כפליטים. מאז, אותם פליטים בנו בתים, נטעו כרמים וגידלו בנים, נכדים ונינים. וכולם משקיעים את מרצם למען יהיה השלום בקרבם ועם שכניהם. כל זאת הם השיגו ללא התערבות וללא תמיכה כלשהי מן האו"ם. כך גם עשו כמליון פליטים יהודים שברחו על חייהם מארצות ערב, ביניהן, קהילות רבות שהתקיימו שם אלפי שנים. לדוגמא קהילת יהודי עירק.
רק קהילה אחת בלבד והיא קהילת ה"פליטים הפלסטינאים" זוכה לתמיכה כלכלית. לה, לבניה, נכדיה וכיום גם דור הנינים. ציבור ההולך וגדל, היושב על שולחנו של האו"ם. עד כדי כך דבוק הוא לשולחן זה, שתעודת הפליט שזכה בה, הפכה לנכס העובר במזומנים בשוק. אף זיופים לרוב מתקבלים בברכה. וכך, חורבה במחנה פליטים מוזנח מוערכת כשווה יותר מדירת פנטהאוז.
אני שואלת מדוע האו"ם משקיע כספים רבים כל כך בטיפוח מסכנות והזנחה זו? התשובה היחידה שאני מצליחה לחשוב עליה היא:- כי לאו"ם ולמדינות ערב יש אינטרס לטפח את מוקדי השנאה כלפי מדינת ישראל, מדינתו היחידה של העם היהודי במולדתו.
אם כך, שאלתי היא,
האם האו"ם הינו ארגון גזעני אנטישמי? על שאלה זו עליכם לענות.