בתערוכה זו, אני מספרת על עצמי, והאני הפרטי אינו נפרד מהאני הקיבוצי. וכך, אני, במרכזו של סכסוך רווי דמים שיקבע את גורלו ואת המשך קיומו של העם היהודי . סכסוך שההדחקות וההכחשות הפרטיות והקולקטיביות ושכתוב עובדות היסטוריות, לעיתים מתוך בורות ולעיתים מתוך זדון, משמשים כלי כדי להעצים את הזרמת הדלק אל מזבח התבערה.

קל מאד להזדהות עם אדם המציג מפתח ישן ובוכה על בית ואדמת מולדת שנגזלו ממנו. ואם דבריו נאמרים מתוך אמונה, בכל רם וללא התלבטויות, הם מתקבלים כאמת לאמיתה.
כך זוכים הפלסטינאים לאהדה בעולם מקיר לקיר. אף אחד לא בודק את אמיתות דבריהם וגרוע מכל, התגובות של יישראל מגומגמות, מתיפייפות, מנסות לזכות באהדה ע"י "נחמדות" ודיבורים תוך וויתור על עובדות היסטוריות ותשוקה לאמת סוחפת. וכך הסברה ישראלית נכשלת פעם אחר פעם בפני התעמולה הערבית.
ואולי התנהגות ישראלית זו היא תוצאה של בורות מתמשכת בהיסטוריה של ארץ ישראל. עד כדי כך גדולה הבורות, שיהודים, ביניהם עולים חדשים, ניגשים, ברחובות ירושלים , לבקש סליחה מערבים על שגזלו להם את אדמת פלסטין .
ופרופסור ידוע ומכובד, איש שמאל, אשר בכנס מכובד לא פחות, הרצה כי בין 80-90% מהמגדירים עצמם "פלסטינאים" הם מהגרים של העת החדשה לא"י. אחר כך, מחשש שיבולע לו, מבקש למחוק את תמלול הרצאתו מהכנס.
על פי ה" פוסט ציונות " ונושאי דגלה, עובדות היסטוריות מותרות לפרסום והתייחסות ציבורית ואקדמית הן אך ורק אם הן תומכות באג'נדה של הצד הערבי. כל השאר נדחה, והמזוהים עם הציונות נסגרים בפניהם דלתות, תקציבים וקידומים.
לא , לא מדובר בנעשה באיראן או אחת מארצות אירופה. מדובר בתחומי הריבונות של מדינת ישראל ובתוכי המוסדות של המדינה הציונית, הדמוקראטית .
הדבר נכון בתחומי האמנות, המשפט והאקדמיה.
ומאחר ושומעת אני לרוב מצד המכנים עצמם פלסטינאים אמירות כמו "מאיפה באת?" ו "תחזרי מאפה שהגעת" ואומנם כ 90% אחוז מאוכלוסייתה היהודית של המדינה הם יהודים ששבו למולדתם מסוף המאה ה- 19 . והיסטוריונים מכובדים חוששים למקומם ואינם מעמידים את העובדות בפני ציבור שאינו מצוי בכל העובדות ההיסטוריות ובבתי הספר אין מלמדים נושא זה כלל. ואילו אני, כבר שנים יודעת כי היצירה שלי לא תוצג במוזיאון תל-אביב משום שאני ציונית, הלכתי אני אל המומחים ואל הספרים כדי ללמוד על אלו הטוענים ש"עלי להתחפף מכאן" ואת אשר למדתי הרי הוא לפניכם בתמצות רב. ואולי אהיה כאן לפה שיפתח את הדיון בנושא זה.
מי הם אם כך הפלסטינאים?
האם אלו צאצאי הפלישתים , ( /2 ) ? לא ולא .
לאו"ם יש הגדרה אוניברסאלית לפליט האומרת "פליט יחשב כל אדם שנאלץ לנטוש את ביתו הקבוע במקומו הטבעי מאז ומקדם" . בלחץ מדינות ערב, האו"ם נאלץ להרחיב את ההגדרה במקרה ספציפי אחד ויחיד וכך כתוב בהגדרה המתוקנת "פליט יחשב כל ערבי שעזב את א"י בשנת 1948 ושהה בה שנתיים" . לא סתם התעקשו מדינות הליגה הערבית , ( /2 ) לשנות את ההגדרה.
"שנתיים" מעולם לא היו "מאז ומקדם" והם גם יודעים שלעולם ללא יהיו ככאלו. הליגה הערבית גם לא הייתה משתדלת כל כך לשנות הגדרה זו לו רוב הפליטים היו עונים להגדרה האוניברסאלית. אבל, אחוז הפליטים שלא עמד בהגדרה של האו"ם לפליט היה גבוה עד כדי כך שרובם לא היו יכולים ליהנות מההטבות שהאו"ם מעניק ל"פליטים". ומדוע דרשו על "שנתיים" ולא חמש או עשר? משום שאחרי מלחה"ע השנייה והשואה גברה העלייה של שארית הפליטה לא"י. עליתם של יהודים לא"י נחשבה לבלתי לגלית ואילו הנהירה של ערבים מסוריה, חורן, מצרים ועוד, לא נתקלה בכל מחסום ובמיוחד גברה נהירה זו לאחר קריאתו של המופתי של ירושלים החאג' אמין אל-חוסייני בשנת 1945. זוהי התשובה לריבוי השוהים בא"י רק שנתיים.
מכאן שעלינו להעמיק וללמוד את העובדות ההיסטוריות של ההתיישבות לסוגיה בא"י.
מאז חורבן הבית , ( /2 , /3 ) השני ואחר כך, התפוררות האימפריה הרומית , כובשים לרוב עלו וגורשו מא"י. כל החלפת ידיים כזו, לוותה בהשמדה מסיבית של האוכלוסייה עד שהלכה והתדלדלה עד כדי כך שהפכה בעיקר לנחלתם של בדווים נוודים ושמשה להם למעבר ולא להתיישבות לקבע. וגם המעטים הללו, רובם נטבחו כאשר הארץ נכבשה ע"י איבראהים פאשא ב-1831. בין 80 ל 90 אחוז מבין המכנים עצמם פלסטינים הם מתנחלים של העת החדשה בארץ ישראל. תחילתה המשמעותית של ההתנחלות הזו היא אחרי כיבוש הארץ ע"י אבראהים פאשא שליט מצרים בשנת 1831 כאשר מסיבות פוליטיות וכלכליות הוא יישב את הארץ בפלאחים מצריים. אליהם הצטרפו חיילים שערקו מצבאו עם הנסיגה ב 1841 תוך שריפת ישובים כמו חברון ( /2 ) על יושביהם היהודים והערבים ( /2 ) גם יחד.
אלו הם הגלים הראשונים בעת החדשה. גל נוסף אחרי גמר כריית תעלת סואץ ב1869 כאשר פלאחים מצרים שעבדו בעבודות הכרייה לא יכלו לחזור לביתם ואדמותיהם שנמסרו לאחיהם שנשארו בבית.
ב 1857 כאשר השלטון העות'מני ( /2 ) הבין שהפריפריה של האימפריה ריקה מאדם ובכך מזמינה פלישות עוינות, הוא יצא בקריאה לעולם לבוא וליישב את הארץ. כך התיישבו בא"י פליטים אלג'ירים כמו מש' אל-חוסייני שברחו ממולדתם אחרי מאבק רווי דמים על השלטון שם, צ'צנים שברחו ממכורתם על רקע מלחמתם ברוסים . ו בוסנים , ( /2 ) , כאשר נכשלו במאבקם באוסטרים . וכמובן, גם הטמפלרים , ( /2 ) ואחרים. מתיישבים אלו זכו לקבל אדמות ותמיכה כלכלית מהשלטון העות'מני. לעומת הקשיים בהם נתקלו היהודים של אותה התקופה משום שהיהודים היו הקבוצה היחידה לה היו שאיפות לאומיות בחבל ארץ זה. ואלו שהצליחו להגיע לא"י נאלצו לרכוש במחיר מופקע אדמות שלא היו ראויות להתיישבות באותה עת, לדוגמא, בגלל קדחת המלריה , ( /2 , /3 ) .
גלים נוספים של מתיישבים ערבים הגיעו בעיצומם של חוקי הספר הלבן עת השלטון הבריטי מנע מיהודים למלט נפשם למולדתם מאימי הנאצים אך בה בעת, לא רק אפשר לערבים ממצרים , מחורן וארצות ערב אחרות להגר ולהתיישב בארץ על פי בקשתו והזמנתו של המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני, אלא, הבריטים ביוזמתם הביאו לארץ עשרות אלפי מצרים לעבודות ביצורים אשר בעקבותיהם הגיעו גם המשפחות שלהם והתיישבו בארץ.
מעבר לגלי ההגירה המוזכרים, מאז ומעולם, א"י הייתה מוקד משיכה לערבים בגלל הכספים שיהודי העולם שלחו ליהודים שישבו בה. כך כסף זה, הניע כלכלה כל שהיא באזור מוכה רעב ומחלות. גם ההתיישבות היהודית המתחדשת בא"י הפכה לספקית מקורות פרנסה ששאבה לתוכה מהגרים מארצות הסביבה )תהליכים דומים מתרחשים, בתקופתנו, באירופה המערבית ואמריקה הצפונית).
ולבסוף, תהייה אחת משלי אציג לפניכם. היכן המפתחות של בתי משפחתי שהושמדו בשואה? והיכן מפתחות בתי היהודים שנרצחו בחברון ב- 1928? בפרעות תרפ"ט ,( /2 , /3 ) והיכן המפתחות של בתי 250 משפחות היהודים שנסו על נפשם מהעיר עזה ( /2 ) באותה שנה ממש?
מדינת ישראל קלטה פליטים לרוב, היכן כל המפתחות של כל הפליטים היהודים שהגיעו מכל ארצות ערב ומאירופה? האם חשבתם מתי נמצאים בידינו מפתחות בתינו? כאשר אנחנו נסים על נפשנו? או אולי כאשר נכנסים ורוצחים אותנו בתוך הבית? בדרך כלל מפתח ביתי נמצא בידי כאשר אני יוצאת בצורה מסודרת מפתח ביתי!


כל הנתונים המובאים כאן מקוצרים מאד וכל שיחפוץ ללמוד יותר מוזמן לקרוא ב:-

1. "יומן מזרח תיכוני" מאת ריצ'רד מיינרהאגן שהיה קצין המודיעין הראשי של גנרל אלנבי .
2. "מאז ומקדם" מאת ג'ואן פיטרס.
3. "האוכלוסייה הערבית והמאחז היהודי" מאת פרופ' דוד גרוסמן.
4. האנציקלופדיה "היסטוריה של ארץ ישראל" כרך ח' שלהי התק' העות'מאנית.
5. "ראשית הסכסוך ישראל-ערב" מאת אליעזר בארי.
6. “The Kings Highway” מאת Donnan שנת 1994 עמ' 151 על הצ'צנים
7. "קטדרה" 2 תשלז' מאת אלי יהב. על החורנים
8. "יומן אהרון אהרונסון " ערוך ע"י יואל אפרתי. על הארמנים.
9. "החברה הבדואית בנגב" 61 מאת עמנואל מרקס. על הכושים.
10. "טבע וארץ" 66 עמ' 48. על הנוצרים שהיגרו לגליל עקב רדיפות דת בלבנון.
11. "המזרח החדש" כתב עת חוב' 77/1 עמ' 20-51
12. " עת-מול" 109 עמ'19 . הגירת הבהיים.
13. "הבדואים בא"י" 171 מאת אשכנזי.
14. "אופקים וגיאוגרפיה" חוברות 11, 12 . 1984 . על האמריקאים.
15. "ג'מאעה" חוב' יב' עמ' 201-245 .
16. "הפלשתינים ואנחנו, - עם ישראל - למי שייכת הארץ הזו ," -   
       "ארצי-ארצי מזה 3500 שנה. "          מאת, אריה גבע באתר שלו בשם בושה.