אני חוזרת לנסות להבין את המציאות.
הפעם אני פונה אל החוקרים העוסקים בתחום חקר גיבוש התפיסה האנושית.הם מספרים לי דברים רבים, ביניהם גם:
שהאדם בהיוולדו קולט גירויים רבים בהרבה מהידוע לנו בהתבגרותנו. הם מספרים גם, שהתינוק הנולד רואה צלילים, שומע טעמים ומריח צבעים. סימפוניית גירויים המצטמצמת והולכת לאיבוד עם הזמן, תוך כדי בניית תבניות מוגדרות של גבולות התפיסה. וכך מרחב שלם של אפשרויות הולך ומצטמצם לאפשרות אחת ספציפית. דומה הדבר לקריסת הגל ( /2 ) עליה מדברים בפיסיקה הקוונטית ( /2 , /3 ) . לדוגמא: אתם מכירים את ציור הזקנה והצעירה . כשרואים אחת, לא ניתן בו בזמן לראות את השנייה. אבל, ברגע שלמדנו לראות כל אחת מהן, אבדה לנו היכולת לראות את שאר האפשרויות. מתוך כך למדתי, שהתפיסה האנושית בעלת נטייה לקטלג הכול בשיטה דו ממדית. ברמה של דמות ורקע ( /2 ) כאשר שטח אחד נקלט כדמות, השטח לידו ייקלט כרקע.
ואמנם, אם נקבל שכלי המחשבה שלנו הוא ליניארי , נבין, מדוע התפיסה שלנו בנויה על תבניות מקוטבות זו לזו, ומדוע עולמנו הוא עולם מלא סתירות ופרדוקסים. לבן-ושחור, אור-וחושך, טוב-ורע, דמות-ורקע, זמן-ומרחב, גוף-ונפש יש-ואין ועוד.

אמרתי עולמנו האנושי שלנו. אבל, לא המציאות כשלעצמה. המציאות הייתה ונותרת אין-סופית ללא כל תלות ביכולת התפיסה שלנו. לכן אתם רואים בעבודות אלו

ציור 144          ציור 187   

ציור 186   

שימוש בתבניות ה שח-מט . שהן תבניות ישרות ומוגדרות של חלוקה בין שחור ללבן. אבל, אם תשימו לב תמצאו שהשחור אינו בדיוק שחור. והלבן אינו בדיוק לבן. וכל הגוונים שבין השחור ללבן נשלטים ע"י תנועה כאוטית ( /2 ) בעלת קווים פרקטליים ( /2 ) המאפיינים את הטבע, וחודרים את המחיצות הישרות המאפיינות את הראציו האנושי. ובזאת מספרים על מציאות אחרת, מורכבת בהרבה. ואחרי שלמדתי מה היא המוגבלות שלי בגללה לעולם לא אצליח להבין את המציאות באמת, הלכתי אל הפיסיקאים. ניסיתי כוחי בהבנת משהו מתיאורית היחסות ( /2 , /3 ) , תיאורית הקוונטים ( /2 ) , ו תיאורית הכאוס ( /2 ) . מצאתי שגם הפיסיקאים, המבורכים ביותר, פועלים מתוך אותה מוגבלות אנושית. שהיא, החשיבה הליניארית על כל ביטוייה.

העוסקים בתיאורית הקוונטים סיפרו לי שאין הם יודעים מהו חומר. מכאן למדתי, שגם עולמם, הוא עולם של דמות ורקע, המבוסס על תפיסות של "יש" ו"אין" ושהמחשבות והתובנות שלהם כמו גם שלנו, טעונות בפראדוקסליות,והם, בדיוק כמונו, אינם מסוגלים להציג יותר מפיסה קטנה ומצומצמת של המציאות. דומה הדבר לנמלים הנמצאות על פיל כל אחת מהן מדווחת על הקטע עליו היא נמצאת וטוענת שהיא יודעת מה זה פיל. אך הפיל השלם, הוא הרבה מעבר לדיווח של כל אחת מהנמלים. הוא גם הרבה מעבר לדיווח של כל הנמלים יחד. אם כי סכום כל הדיווחים הוא בעל מידע רב מאשר כל אחד ואחד לעצמו.

אם כך, מתוך זה, למדתי על חשיבותו של כל מידע, מכל פרט ופרט. ובכן, אם זה המצב, אם רוצים באמת להבין קצת יותר טוב את המציאות, חשוב ללמוד על עוד זוויות מבט על המציאות. פניתי אל הפיסיקאים העוסקים בתיאורית הכאוס. הם סיפרו לי על הסדר והמחזוריות שיש בתוך התופעות הכאוטיות. ובמיוחד, הדגישו את נושא, "עוצמת הזניח" . כן, אותו משהו שאנחנו חושבים כלא חשוב, וכלא משפיע, ולכן אין טעם להתייחס אליו. ואותו זניח הם, אפילו, הגדירו בשם. "תוצא הפרפר" .

פיסיקאית לא יצאתי מהמפגשים האלו. אבל למדתי כמה דברים:
החשוב שביניהם הוא כי, השוני שבין בני האדם היא הברכה הגדולה ביותר שהאדם זכה בה. כיוון שהודות לשוני זה, כל אחד ואחד מאיתנו רואה את המציאות מזווית אחרת. מכאן שאם נדע לטפח ייחודיות זו, נזכה ללמוד על המציאות מאין-סוף זוויות ראיה. איזה אושר יכול ליפול בחלקינו, כאשר נלמד לגלות את עולמו זה של זה.